בראשית - מחשבות של אדריכלית על התחלה ועיצוב

ספר בראשית מתחיל בתיאור של התחלה מוחלטת: שמים וארץ, אור וחושך. בעיניי, זהו טקסט פיוטי שמספר על הרגע שבו משהו נולד מתוך ריק. בדיוק כמו בכל תהליך יצירה אדריכלי – נקודת מוצא לא מוגדרת שממנה נבנה עולם חדש.

הביטוי “תהו ובהו” מזכיר לי את המפגש הראשון עם שטח ריק או חלל לא מטופל. הכול נראה כאוטי, חסר כיוון. ואז, בעזרת מחשבה, סקיצות ויצירתיות, מתחיל להיוולד סדר. מתוך האי־בהירות נבנית תבנית חדשה שמעניקה למקום צורה, קצב ומשמעות.

“יהי אור” הוא בעיניי הרגע המכונן. כאדריכלית, האור הוא חומר הגלם הראשון שלי. לפני צבעים, לפני רהיטים או חיפויים – האור הוא זה שמגדיר חללים, חושף טקסטורות ומכניס חיים. הוא יוצר אווירה ודרמה, ובסופו של דבר הוא זה שמעניק למבנה נשמה.

בהמשך הסיפור מופיעים מים, אדמה, צמחייה ובעלי חיים. אני קוראת בזה הזמנה לראות את התכנון כחלק ממרקם שלם – לא רק קירות וגגות, אלא חיבור עם סביבה, עם חומרים, עם נוף ואנשים.

כל פרויקט חדש שאני פותחת בו הוא סוג של בראשית. נקודת פתיחה שיש בה ריק, פוטנציאל, אפשרות לחלום. התהליך האדריכלי הוא הדרך להפוך את הפוטנציאל הזה למציאות – לעצב מרחב שבו אנשים יחיו, ירגישו שייכים ויחוו יופי והרמוניה.