בין אדריכלות ואוכל

כשאני מבשלת, אני מרגישה שאני יוצרת אדריכלות מסוג אחר. החומר הגולמי - ירק, תבלין או קמח - הופך בידיים שלי לאובייקט חדש, כמו אבן או עץ שנוגעים בהם לראשונה. אני נוגעת בחומר כמו באבן חיה.

החום, הריח, המרקם - הם תזכורת לכך שגם באוכל וגם באדריכלות, החוויה היא רב-חושית. זה לא רק לראות, אלא להריח, לגעת, לשמוע את הצליל של סיר מבעבע או של כלי עבודה על חומר.

אדריכלות ואוכל הם בעיניי אותו דבר: בשניהם יש חושניות של מבנה - צורה מדויקת, קצב פנימי, איזון בין מרכיבים. ובשניהם יש עונג – אותו רגע שבו התוצאה פוגשת את מי שחווה אותה: ביס שנשאר בזיכרון, או חלל שמצליח לגעת בנשמה.

גם אדריכלות וגם האוכל - שניהם מתחילים במגע הראשוני: סקיצה או חיתוך, בחירת חומר או תבלין. ושניהם נגמרים בתחושה שממלאת את הגוף והלב.